תולעת הפארק בכלב

תולעת הפארק או בשמה המדעי – Spirocerca lupi, הינה תולעת האחראית למחלה הכי נפוצה בכלבים באזורנו, יותר מכל המחלות אשר אנו נותנים טיפול מניעתי/חיסון כנגדן.

המקרים הראשונים בישראל התגלו בשנות השמונים בפארק הלאומי ברמת גן ומכאן השם שהשתרש בארץ – תולעת הפארק. מדובר בתולעת אדמדמה  די גדולה – אורכה של הנקבה הוא 6-7 ס"מ ואורכו של הזכר הוא 3-4 ס"מ, אשר נפוצה כיום בכל חלקי הארץ ומהווה סיכון משמעותי לכלבים.

מחזור חיי התולעת

ביצי התולעת מופרשות בצואת כלב נגוע, את הביצים אוכלות חיפושיות זבל (מספר סוגי חיפושיות ובגדלים שונים). בגוף החיפושית הביצים בוקעות והופכות ללרווה (צורתה הצעירה של התולעת). הכלבים חשופים לחיפושיות הללו בכל מקום ועלולים לבלוע את החיפושית תוך כדי משחק\ריחרוח\אכילת דשא או זבל. כאשר החיפושית נבלעת היא מתפרקת בקיבת הכלב ולרוות התולעת משתחררת. משם התולעת עושה את דרכה לרוב לכיוון בית החזה של הכלב דרך דפנות כלי הדם. במהלך נדידה זו התולעת עלולה לגרום למפרצת בכלי הדם ובמיוחד באבי העורקים ולמוות פתאומי של הכלב. אם זה לא קרה, התולעת תסיים את המסע שלה לרוב בוושט ושם תייצר לה קן בו תבלה את שארית חייה – קן זה נקרא גרנולומה. שם הנקבות ייצרו בייצים חדשות אשר מופרשות אל חלל הוושט ומשם להמשך מערכת העיכול ולצואה.

הסימנים הקליניים בהדבקות בתולעת הפארק

כחלק ממחזור החיים הנפוץ של התולעת, היא נודדת בדפנות כלי הדם ועלולה לגרום למוות פתאומי. אך לרוב, התולעת תייצר את הגרנולומה בוושט שמהווה קן עבורה – גרנולומה זו תלך ותגדל עד שתפריע באיזשהו שלב לבליעה של מזון – לכן אנו נראה כלב שפולט את המזון שלו ואינו מצליח להעביר אותו הלאה, מה שיוביל לירידה הדרגתית במשקל והידרדרות. במידה והכלב לא אובחן או טופל בזמן, הגרנולומה תעבור התמרה סרטנית ותהפוך לגידול ממאיר אשר שולח גרורות לריאות ואיברים נוספים. במידה ותהליך זה קרה הוא אינו הפיך ומכאן גם טיפול כנגד התולעת לא יוביל להחלמה.

ישנם מקרים רבים בהם התולעת נודדת למקומות שונים בגוף, שם היא תגרום לנזק בהתאם לאיבר אליו נדדה. ישנם לא מעט מקרים בהם התולעת תגיע לחוט השדרה ותגרום לשיתוק פתאומי. במקרים בהם הנדידה היא לבטן ניתן לראות הקאות ושלשולים, בנדידה לעור פצעים מוגבהים ומפרישים וכו'…

אבחון של תולעת הפארק בכלבים

האבחון מתבצע בהתאם לסימנים הקליניים אשר נובעים מאיבר המטרה אליו נדדה התולעת ושם עשתה את הנזק. באם נחשוד שהכלב פולט מזון או מתקשה בבליעה והעברתו לקיבה נבצע צילום רנטגן לבית החזה במספר זוויות – שם לעיתים ניתן לראות את הגרנולומה במידה והיא גדולה מספיק או חלילה גידול סרטני. בכדי לאשר שאכן מדובר בגרנולומה בוושט לעיתים נבצע צילום בעזרת בליעה של חומר ניגודי אשר צובע את הוושט ומדגיש את האזור החשוד. לאחר שהצילומים עוררו חשד להדבקה בתולעת הפארק, השלב הבא המומלץ ביותר הינו ביצוע אנדוסקופיה תחת הרדמה מלאה, אשר תוביל לאבחון וודאי וסופי ותיתן מידע לגבי הגרנולומה וגודלה, וכמו כן האם עברה התמרה סרטנית. במקרים בהם נרצה להימנע מהרדמה מלאה (אם מדובר בכלב זקן או במצב גופני ירוד) ניתן לנסות לשלוח את צואת הכלב לבדיקת מעבדה ובמידה והתוצאה חיובית האבחנה היא ודאית אך ללא מידע התקדמות המחלה.

במידה והתולעת נדדה לחוט השדרה הכלב יסבול משיתוק פתאומי של הרגליים האחוריות וכאבי גב. בכדי לאבחן כי מדובר בתולעת הפארק ולא בפריצת דיסק או מחלה אחרת אנו נפנה את הכלב לבדיקת נוזל שידרה אצל נוירולוג מומחה באחד מבתי החולים.

מניעת המחלה

מאחר ולא קיים חיסון יעיל כנגד תולעת הפארק, הטיפול המניעתי המוכח ביותר הינו זריקות תקופתיות אשר הורגות את התולעים הבוגרות ועוצרות את מחזור החיים. הזריקות ניתנו בעבר בהפרש של שלושה חודשים ובמינון נמוך, אך עם עליית מקרי המחלה בארץ נצפו מקרים רבים בהם טיפול מניעתי זה לא הספיק וכלבים מטופלים חלו. לכן, הטיפול המומלץ היום ע"י ארגון הרופאים הוטרינרים הישראלי והנפוץ במרבית המרפאות בארץ הינו זריקה כל חודשיים במשך כל חיי הכלב ובמינון מוגבר.

טיפול

במידה ואבחנו תולעת הפארק אנו נרצה להתחיל טיפול מוקדם ככל שניתן על מנת למנוע את ההתמרה הסרטנית של הגרנולומה או נזק נוסף שהתולעת עלולה לעשות. הטיפול מתבסס על מתן זריקות כנגד התולעת במינון גבוה במיוחד ובתדירות רבה ולאורך זמן רב, בהתאם לאיבר אליה נדדה. יחד עם הזריקות לעיתים יינתן טיפול תומך אשר יכלול נוזלים, אנטיביוטיקה, שיכוך כאבים, הזנת בעל החיים במזון רך ומגבוה על מנת לאפשר מעבר של מזון לקיבה ועוד בהתאם לצורך.

מיתוסים נפוצים הקשורים בתולעת הפארק

"הכלב שלי לא מסתובב בפארקים ולכן לא יכול להידבק בתולעת הפארק"  – לא נכון! מקור השם של תולעת הפארק בארץ הינו הפארק הלאומי ברמת גן שם נצפו המקרים הראשונים בארץ ואינו מעיד על המקומות בהם ניתן להידבק במחלה. שכן גם בגינה הפרטית שלכם לצורך העניין עלולות להיות חיפושיות זבל נגועות.

"באזור שלנו אין תולעת הפארק" – ממש לא נכון! אנו מקבלים הרבה מאוד מקרים מגדרה והסביבה. כמו כן ישנם מקרים מאובחנים מכל חלקי הארץ של כלבים נגועים והמחלה נפוצה היום לאורך כל מדינת ישראל.

"מספיק לכלב שלי זריקה פעם בשנה כנגד תולעת הפארק יחד עם החיסונים השנתיים"  – לא נכון! כבר הוכח שדחייה של הזריקה כנגד תולעת הפארק מעל הפרש של פעם בחודשיים עלולה להוביל להדבקה במחלה שכן לא מדובר בחיסון אלא טיפול מונע אשר הורג את התולעת ועוצר את מחזור החיים שלה בלבד.

"אני נותן לכלב שלי לאכול דשא, זה בריא ועוזר לו לנקות את הקיבה" – לא נכון ולא כדאי! בעלים רבים חושבים לתת לכלב לאכול דשא זהו תהליך טבעי ובריא כאשר הכלב מקיא לאחריו ובכך "מנקה את הקיבה". למעשה, מדובר בדרך ההדבקה הנפוצה ביותר של תולעת הפארק, שכן יחד עם הדשא עלולות להיבלע גם חיפושיות הזבל הנגועות בתולעת הפארק. מעבר לכך אכילת דשא עלולה להוביל להדבקה בתולעי מעיים ומחלות נוספות וכן חשיפה לחומר ריסוס רעילים.

"הכלב שלי לא אוכל שטויות מהרצפה ולכן לא יכול להידבק בתולעת הפארק" – לא נכון! גם כלבים שאינם גרגרניים ואוכלים דברים בחוץ עלולים לבלוע את החיפושיות זבל הנגועות תוך כדי רחרוח, ליקוק או משחק. ולראייה, אנו מאבחנים את המחלה גם בכלבים שלא אוכלים שטויות בחוץ באופן סדיר.

לסיכום

תולעת הפארק בכלב היא מחלה קשה ביותר ונפוצה מאוד בארצנו אשר עלולה להוביל להידרדרות, הפרעות אכילה ובליעה של מזון, שיתוק אקוטי ואף מוות פתואמי. האבחון לא תמיד פשוט ולעיתים דורש פרוצדורות פולשניות ויקרות תחת הרדמה כמו אנדוסקופיה, דיגום נוזל שידרה ואף MRI. הטיפול במחלה גם הוא לא פשוט, עורך זמן רב (עד 12 שבועות מהאבחון) ויעילותו תלויה מאוד גם בשלב בו אבחנו את המחלה.

מה שכן פשוט מאוד היא דווקא מניעת המחלה –זריקה אחת, פעם בחודשיים וזהו. הזריקות ניתנות לאורך כל השנה כחלק מתוכניות המנויים המשתלמות שלנו ללא כאבים או תופעות לוואי, במהירות וביעילות.

מנעו את המחלה הקשה הזו מכלביכם ועזרו לנו למגר את המחלה הארורה. בואו לזריקת מניעה כנגד תולעת הפארק!

וטרינרים בלב המושבה

לוינסון 12, גדרה